"נהג המונית אמר לי 'איזה שיר נהדר ברדיו'. הוא לא ידע שזה שלי ולא ידע מי אני בכלל"


"נהג המונית אמר לי 'איזה שיר נהדר ברדיו'. הוא לא ידע שזה שלי ולא ידע מי אני בכלל"

וואלה! תרבות

בידור ותרבות / וואלה! תרבות 9 צפיות תגובות

"המורה שלי לחליל, סרג'יו פיידמן שניגן בפילהרמונית, היה כמו אבא שני שלי, בזכותו אני חלילן. כאב לי שפספסתי ולא הצלחתי להיפרד ממנו כשהיה חולה. חבל שזה קרה. הייתי עסוק בעצמי ופספסתי את רגע הפרידה מאיש יקר ללבי"

אתה חתום על קלאסיקות ענקיות רבות ויש לך מקום של כבוד בהיסטוריה של התרבות המקומית. עם זאת, את ספר התווים הראשון שלך הוצאת רק בשנה שעברה, בגיל 70. בספר עצמו כמעט ואין תמונות שלך, בניגוד לספרי תווים של יוצרים אחרים. מה זה מלמד עליך? אולי אתה לא משווק את עצמך מספיק?

"אני לא יכול לנתח את עצמי. נכון, יש רק שתיים או שלוש תמונות שלי בספר. וכן, לקח לי איזה 50 שנה להוציא ספר תווים. רוב המלחינים בני דורי - כספי, גרוניך, רכטר ועוד אנשים נפלאים - הוציאו ספרי תווים כבר לפני 30 שנה, ויותר מאחד. ואני, כמו הרבה דברים בחיי, הכל קורה בשלב מאוד מאוחר. אבל לשמחתי זה קורה. זה לא פשוט לעשות ספר. זה הרבה עבודה של לדייק. זה שנה של עבודה. הוא יצא בדיוק בפברואר, בדיוק ביום הולדתי ה-70, כשהתחילה הקורונה. כבר אין היום ביקוש גדול לספרי תווים, אז זה לא נעשה בשביל כסף, אבל רציתי שיהיה תיעוד. נהניתי לעשות את זה, הייתי בטוח שרק מאה-מאתיים חבר'ה צעירים שלומדים באקדמיה יתעניינו בו, ולשמחתי יש התעניינות הרבה יותר גדולה מזה. 500 הספרים שהוצאתי במהדורה הראשונה נמכרו במהירות כאילו שאכל אותם פיל, הופתעתי, לא ציפיתי, ואני לא סתם מצטנע".

אנחנו בערב יום כיפור, מה שמעלה את השאלה: על מה אתה מתחרט?

"אני לא כל כך חושב אחורה הרבה. אני לא נוסטלגי מאוד. ברור שיש דברים שהייתי עושה אחרת, ושיש דברים שבכיף הייתי חוזר אליהם. מי שיגיד שהוא לא מתחרט על כלום, אתה תאמין לו? אני משתדל להיות בלתי מזיק ולא לפגוע. אני ממפלגת הבלתי מזיקים. אבל בטח פה ושם בלי כוונה אתה פוגע, לפעמים נפלטת לך איזו מילה או משהו. אם מישהו נפגע ממני באיזושהי צורה - אני כמובן מתחרט על זה. אף פעם לא חשבתי לפגוע בכוונה במישהו או מישהי.

"יש מקרה שאני מתחרט עליו ומוכן לשתף. המורה שלי לחליל, סרג'יו פיידמן שניגן בפילהרמונית, היה כמו אבא שני שלי, אצלו התחלתי ובזכותו אני חלילן. למדתי אצלו בנעוריי. אחר כך לא הייתי בקשר איתו. אני המשכתי עם העניינים שלי, אקדמיה, אריק איינשטיין, כל מיני להקות, פה ושם. אחרי כמה שנים שמעתי שהוא חלה. אמרתי לעצמי, אני חייב להתקשר אליו לשאול מה שלומו. התקשרתי לאשתו והיא אמרה לי שהוא הלך, שהוא איננו. על זה כאב לי, שפספסתי ולא הצלחתי להיפרד ממנו. חבל שזה קרה. הייתי עסוק עם עצמי, בחור צעיר ומתפתח, ופספסתי את רגע הפרידה מאיש יקר ללבי. אבל אחר כך נפגשתי עם אשתו והבת שלו, והבאתי להן ספר תווים שלי".

תגובות