איך שלא הופכים את זה, זאת כבר הנבחרת של מנור סולומון וליאל עבדה ואוטוטו גם של אוסקר גלוך. סולומון ועבדה, שני שחקני ההתקפה המרכזיים שעשו את הקפיצה בחו"ל. צעירים עם שילוב של מהירות, טכניקה ועוצמות שלא היינו רגילים לראות לאורך השנים. סולומון בן ה-23 כבר הפך לשם מוכר בפרמיירליג ועבדה בן ה-22 עוד יגיע לשם דרך ההצלחה בסלטיק. אוסקר גלוך, שעדיין לא בן 19, הוא הציפייה של כל הכדורגל הישראלי מאז אליפות אירופה לנוער בקיץ, וגם תאי בריבו, ה"זקן" של הדור הזה בן ה-25, על אף שאינו זוכה לפירגון המגיע לו כאן, עושה חיל באוסטריה ונמצא בדרך הבטוחה להתקדם לליגה בכירה יותר.
לאורך כל שנות ה-90, בכל פעם שהנבחרת לא מצליחה עולה על הפרק החובה בהצערת הנבחרת ונתינת המושכות לדור הבא. חלק מהאירוע הנוכחי מתוכנן, חלקו בשל אילוצים, אך הקו הקדמי הנוכחי של הנבחרת הוא באמת שונה ברמת הגילאים שלו מכל מה שראינו בעבר, כשאפשר להוסיף אליו כמובן את שון וייסמן בן ה-27 ,שהצליח לרגש בדרכו במשחקים האחרונים בהם קיבל את ההזדמנות.
וזה לא רק לטורניר הקרוב, יש כאן חלק קדמי שיוביל את הנבחרת עוד הרבה שנים. הוא עדיין לא עמד במשימות גדולות עם הנבחרת, אין לו את הניסיון והמספרים של שחקנים כמו זהבי ודאבור, אך זה חלק קדמי אחר, שונה, יותר עבודה קשה, ניצול המהירות והעוצמות של שחקני החלק הקדמי יחד עם הקסם של גלוך, השילוב הזה הוא היתרון הכי גדול שיש לנבחרת הזאת. לכל זה צריך להוסיף את חמודי כנעאן בן ה-23, שכרגע הוא על תקן הטירון, אך עם רמת הכישרון והיכולת שהפגין העונה במדי מ.ס אשדוד, הוא יכול להוות להפתעה הגדולה של הנבחרת בטורניר הקרוב.
תגובות