פרדיגמה בסוציולוגיה

פרדיגמה – בסוציולוגיה - המושג מתייחס למערכת של תיאוריות אודות תופעה כלשהי. שורה של הנחות יסוד אודות תיאוריה מסוימת. בד"כ, פרדיגמות במדע מחליפות זו את זו. בסוציולוגיה מתקיימות מס' פרדיגמות זו לצד זו. עם זאת, נכון לומר שמתקופה לתקופה ישנן פרדיגמות דומיננטיות יותר ופחות, אולם הן לא נעלמות.

ישנן ארבע פרדיגמות שונות שכל אחת מעניקה זווית שונה להסתכלות ושיטות מחקר שונות: הפונקציונליסטית, הקונפליקטואלית, האינטראקציונית וההבנייתית.

הצירים שעליהם אנו בוחנים את הפרדיגמות ובאמצעותם אנו משווים אותן : הניגודים אינם ניגודים בינאריים. הפרדיגמות יכולות לנוע על הציר.

· ציר 1:

סוציולוגיה ממסדית מול סוציולוגיה ביקורתית –

הסוציולוגיה תמיד כללה ביקורת חברתית. בסוציולוגיה יש פן שמערער על הסדר החברתי הקיים. כאשר מבקשים ללמוד את הסדר החברתי כמושא מחקר, הרי שאנו לא יכולים לקבלו כסופי ומוחלט ונכון. הסוציולוגיה נעה בין תיאוריות שמקבלות את הסדר החברתי הקיים וחושבות שהוא פונקציונאלי לחברה (משרת את החברה) לבין תיאוריות שמערערות על הסדר החברתי הקיים, שטוענות שהסדר משרת קבוצות חברתיות מסוימות, לפרק אותו ולשאול את מי המוסדות החברתיים הקיימים משרתים ומציעות דרכים לשיפור.

בעבודתו של דירקהיים ניכרת חרדה לסדר החברתי עם השינויים באותה תקופה והוא מבכר להשאיר את הסדר החברתי הקיים – דירקהיים היה קרוב יותר לסוציולוגיה הממסדית על הציר הזה.

מרקס ו-ובר התנגדו לדירקהיים והיו ביקורתיים יותר, התנגדו לסדר החברתי הקיים.

· ציר 2:

פוזיטיביזם מול פרשנות:

הפוזיטיביזם טוען שכל הכרה אמיתי מבוססת על ניסיון שעובד דרך החושים, כלומר, ידע 'חושי' הוא ידע שנצבר כחוויות וכך נצבר ניסיון, הרי שכל ניסיון לגבש ידע רק ע"ב מטאפיזי (חשיבה) לא יכול להביא אותנו לאמת ולכן הפוזיטיביזם מדבר על העדיפות לרכישת ידע באמצעות מחקר אמפירי. רק מחקר אמפירי יכול לקרב אותנו להבנת האמיתות המוחלטות על המציאות.

לדוגמא – מחקר ההתאבדויות של דירקהיים.

ישנן 2 דרכים להכיר את העולם – דרך החשיבה או דרך ההתנסות החושית.

הגישות הפרשניות (כאן מוצגות הגישות הקיצוניות ביותר בגישה זו) טוענות שבני אדם הם יצורים פרשניים (לא רק החוקר, אלא גם מושאי מחקר) ולכן, הסוציולוגים לא יכולים לאסוף מידע אובייקטיבי מוחלט על מושאי המחקר, אלא פרשנויות על המציאות – הפרשנויות של מושאי המחקר והפרשנויות של החוקר. הממצאים לא יכולים להיות מנוסחים בשפה של "אמת", אין אמת מוחלטת או עובדות חברתיות. מה שניתן לדבר עליו הוא האופן שבני-אדם מבינים ומפרשים את המציאות הסובבת אותם. אנו מנסים להבין את הקשר שבו בני האדם מבינים את המציאות לבין האופן שבו הם פועלים.

מקס ובר לא מבקש למצוא עובדות חברתיות אלא פעולות חברתיות, האופן שבו פרשנות המציאות משפיעה על פעולת האדם.

לדוגמא – מחקר האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם של ובר (קשירה בין 2 מסגרות פרשנויות).

· ציר 3:

מבנה מול פעולה (או תהליך) –

התיאוריות המבניות נותנות משקל גדול למבנה ולמאפיינים של החברה. המבנה החברתי עוסק במה התכונות ששמות אנשים למעלה? מהם המוסדות החברתיים החשובים? איך הם בנויים ועל מי הם אחראיים? המבנה החברתי הוא יציב, לא משתנה בהתאם לאנשים המסוימים בחברה, ואנשים מתיישרים לפיו.

בתיאוריות מבניות מדגישים את המבנה ואיך התנועה של האנשים בו.

בתיאוריות הפעולה, בוחנים איך אנשים מייצרים ומעצבים את החברה.

· ציר 4:

קונצנזוס מול קונפליקט –

האם המנוע של התהליכים החברתיים הוא הסכמה חברתית על ערכים ונורמות, או שמה שמניע את התהליכים החברתיים הם דווקא הקונפליקטים? ע"מ להבין חברה יש להבין על מה האנשים בחברה מסכימים.

הגישות הקונפליקטואליות מתייחסות לחברה כזירה של מאבקים בין קבוצות שיש להם אינטרסים מובחנים, לעיתים ערכים מובחנים והקונפליקטים ביניהם הם שמשפיעים ואף משנים את הסדר החברתי. הקונפליקטים הם אלה שמעצבים את החברה לאורך כל הזמן. כדי להבין את החברה עלינו להתמקד במחלוקות שיש בחברה.